ילדון שלנו,

הגעת אלינו בגיל 5. מתוק לאינסוף.
למפגש ההכרות הראשון איתך הגענו אבא ואני. היה מאוד מרגש. כשהתארגנו לחזור הביתה, רצית כל כך לבוא איתנו והלב נקרע. כל כך רצית ללכת עם ההורים החדשים, לבית חדש, למשפחה חדשה.
ביום השני הגענו לעוד מפגש איתך, הפעם עם אחיך הגדול החדש.
ביום השלישי לקחנו אותך אלינו הביתה לביקור קצר. הכרת את החדר החדש שלך ואת הכלב שלנו. לארוחת צהריים הגשנו תבשיל של סבתא, ואתה לא רצית. אבל אני גדלתי בבית שבו הילדים אוכלים מה שמוגש. זה ענין ערכי, עקרוני. מצד שני, חשבתי לעצמי האם זה הזמן לחנך? אבל אתה הילד שלי, ברור שיש לי תפקיד לחנך. לרגע הייתי חסרת אונים. ואז הוצאתי לך שניצל. היה לך טעים. עד היום אני כל כך גאה בעצמי על ההחלטה הזו.
ביום הרביעי באנו לקחת אותך הביתה. רציתי להגיד לך שזה לעולמים. אבל באומנה אין "לעולמים". אז לא יכולתי להגיד לך משהו שאינו וודאי. גם זה ערך אצלי. לומר את האמת. לא לשקר. וזה אומר לומר את כל האמת. שנים חיפשתי את ניסוח האמת. אתה לא שאלת. אבל הייתי צריכה לפתור את זה אצלי, כי כשאמרתי לך דברים, רציתי שיהיו מדויקים ואמינים. אז דיברתי על זה בכל מסגרת הדרכה או ייעוץ.
כשסיפרנו לאחיך הגדול שאנחנו מביאים לו אח מאומנה, הוא לא אהב את הרעיון. הבנו שזה מתוך פחד מפני משהו לא מוכר. הוא לא ראה את זה אצל אף אחד. הוא מכיר אחים "עם אותם גנים". כשסיפרנו לו שנלך יחד לבקר אותך בבית הילדים, רגע לפני שמביאים אותך הביתה, הוא כל כך שמח והתרגש ושניכם שיחקתם כל כך יפה.
ביום שהגעת, הוא כבר כתב לכל החברים בוואסטאפ שהבאנו לו אח. כל החברים פרגנו, והוא היה כל כך גאה בך. החיבור ביניכם פשוט מדהים. כמה אתם אוהבים אחד את השני, אוהבים להציק אחד לשני, אוהבים לשחק ביחד ואוהבים להביא מתנות קטנות אחד לשני.
ילד שני, אני אוהבת אותך כל כך. מודה כל יום על המתנה שאתה עבורנו ועל המתנות שהבאת למשפחה שלנו.
אמא