יום שישי בשבוע, כביכול שיגרה רגילה,
בישול, אפייה ועוד…
אך עצרי ונשמי,
זוהי השבת הראשונה מזה 15 שנים את לבד, ללא ילדים, לא מעכלת, מה אף אחד לא צריך אותי?
אני פנויה לעצמי?
אומנם יצאתי להתאוור מידי פעם אך תמיד חזרתי לבית מלא בצהלת ילדים בכל הגילאים,
גוזלים יקרים!!
אתם חסרים, רגילה הייתי לחשוב עליכם כל היום ולכוון את היום לפי הצורך שלכם ולזרום, כך סביב השעון 24 שעות ביממה.
פתאום הכל שקט,
הספה מסודרת להפליא בלי כריות מסתובבות,
המשחקים מסודרים,
האמבטיה שבניתי בשבילם מחכה לילדים,
החדר של הילדים ריק.
מתוך הרגל, בודקת בלילה אם הילד מכוסה, שומעת בדמיון סבתא,
הפיתות של הילדים במקפיא והכביסות ירדו ב50%,
הבימבה והעגלה עדיין בחוץ,
העריסה , השידה, הפזאלים, התיקים, המשחקים.
פעם הייתי אמא לתינוקות ופעם אמא לילדי גן, וגם לילדי בית ספר, עם כל המשתמע מכך,
אסיפות הורים
מסיבות
טיפת חלב
בתי חולים ואשפוזים. אמא רב פעלית…
בירכת השם הרגשנו, כמה שנכנסו ילדים לאומנה, עמדנו בכל המשימות בגבורה.
כל נסיון שהקב"ה נתן לנו, ידענו שיש לנו את הכוח והברכה ממנו, ישתבח שמו לעד.
כל כך אתגעגע לטלפון של העו"סית המבשרת לי,
"יש קליטה של ילדים"
זוהי תחושה מרגשת ומסקרנת, מה תקבלי הפעם?
ההתרגשות לא עוברת, אדרבא, היא גודלת.
ואני חייבת לציין כל ילד מיוחד במינו וכל ילד עולם ומלואו❤️
עברו וחלפו להם כמעט 15 שנים שאנו בעשייה מטורפת של קליטת ילדים במצבים הכי מאתגרים שמלמדים אותך שאין ייאוש כלל בעולם ואכן את רואה וזוכה לראות איך הצלחת להציל נשמה טובה שנולדה למציאות מכאיבה כל כך.
בלי להרגיש היו אצלנו כ 170 ילדים שאני מרגישה שלמדתי מהם המון והרגשתי
סיפוק אדיר שאין לו מחיר, הרגשנו הגנה וברכה בכל,
כבר מתגעגעת אך בוחרת להתענג על הזכרונות של כל השנים גם בטוב וגם בפחות טוב,
אך תמיד היתה שמחה וצהלה וגם צחוקים עם כל הצוות לעניין,
כל דבר נגמר בעיתו ובזמנו.
תודה רבה על שנים יפות ןטובות ותודה להשם יתברך על החסד שזיכה אותי ואת משפחתי.
תודה למשפחת אור שלום שלוותה ותמכה לאורך כל הדרך.
מאמינה מאוד שהדרך עוד פתוחה לעוד אתגרים מעניינים שמתאימים לנו.
סיימתי לכתוב עד לפעם הבאה❤️