מכתב לבוגרת שלי

בס"ד

א אהובה שלנו
כשהגעת אלינו, הילדה הראשונה עבורנו כמשפחת אומנת חירום לא ידענו למה לצפות ולא שיערנו שהלב יוצף בכל כך הרבה אהבה.
ירדת מהמונית עם 2 עוסיו"ת ושקית קטנה לבנה עם כמה בגדים שאמא הכינה לך. רזה ויחפה עם חולצה שגדולה עליך בכמה מידות, הושטת את ידיך וחיבקת. הכנו לך שולחן עם ממתקים וכמה משחקים, ואת ישר רצת למגלשה שבחצר, התיישבת בעגלה ושיחקת בבימבות. אנחנו הרגשנו שאת כמו חץ שחדר לנו ללב בשניות. עם רדת החשכה הלכת לכיוון הדלת ושאלת "אמא, איפה את?" וביקשת הביתה. ליבנו יצא אליך וישבנו איתך עד 3 לפנות בוקר, עד שנרדמת מותשת ועייפה מכל היום הזה.
וכך לאט לאט, בכל יום שעבר התרגלת לפינה הקטנה שלך אצלנו, עד שהבנת שזה הבית שלך עכשיו ואנחנו פה בשבילך, אוהבים אותך עד עמקי נשמתנו. לאחר כחודש רשמנו אותך לגן, כדי שתהיי מוקפת בחברים בני גילך. גם שם הגננות התאהבו בך מהרגע הראשון ואפילו אפשרו לך להביא דברים לגן שלא מאשרים לילדים אחרים למשל פטל בבקבוק או בובה קטנה למשחק. אי אפשר היה לעמוד בפניך, ענייך הגדולות והיפות נכנסו לכל לב. עם הזמן הצטרפו עוד 3 ילדים למשפחת אומנת החירום שלנו, אבל את היית ונשארת הנסיכה של הבית. תוך מספר חודשים התחלת לדבר להביע את עצמך והפתעת אותנו עם חוכמתך הרבה. ידעת לספור באנגלית, ספרדית ובעברית, שרת שירים באנגלית ובעברית, אהבת לשחק במשחקים עם שאר הילדים אבל הכי אהבת לשמוע שירים ביוטיוב בטלפון לפני השינה.
ואז הגיעה אלינו ההודעה שמצאו לך משפחה קבועה, שתאהב אותך ותגדל אותך בלי ילדי אומנת חירום נוספים, שבאים והולכים, והם גם צעירים מאתנו ויוכלו להיות לצידך גם בעתיד. ידענו שעבורך זה הדבר הכי טוב ולמרות שהיה לנו קשה מאוד להיפרד ממך, ידענו שנה ויודעים שלכל מקום שתגיעי תפתחי לבבות. תודה ילדה אהובה על כל האהבה והשמחה שהענקת לנו.

אנחנו